שלמה רוזובסקי (1878-1962)

מלחין, מוזיקולוג, מחנך, פעיל ציבור, ממקימי אגודת המוזיקה היהודית.

"סולומון בוריסוביץ' היקר והמכובד, בהתרגשות רבה אני מחזיק בידיי את ספרך, מפעל גדול ומאד חשוב, מפעל חייך. שפתי הענייה לא תספיק לבטא את כל הרגשות שחוויתי ברגע בו ראיתי את דיוקנך על גבי עטיפת הספר. לא הייתי צריך לראות את דף השער, כבר ידעתי איזה אוצר נמצא בידיי... בתודה מכל הלב, מרדכי זעירא". 26 באוגוסט, 1957, תל-אביב.

שלמה (סולומון) רוזובסקי נולד ב-1878 לחזן והמלחין הנודע, ברוך לייב רוזובסקי. ברוך לייב, שבעצמו היה מוזיקאי רבגוני ומיוחד במינו, היה תלמיד של שני החזנים הגדולים סלמון סולצר והירש ויינטראוב, ושימש כחזן הראשי (אוברקנטור) בבית הכנסת הגדול בריגה במשך 48 שנים. על השפעתו כתב בנו בהקדמה לספרו: "הסגנון הפולני-הליטאי של טעמי המקרא אצל אבי – היה במשך שנים נושא המחקר שערכתי".

אחרי שנת לימודים באקדמיה למוזיקה בלייפציג (1902), השהה רוזובסקי את לימודי המוזיקה לטובת לימוד משפטים באוניברסיטת קייב (1905). משם המשיך ללימודים באקדמיה למוזיקה בסנט פטרבורג. עד 1908 הוא הספיק ללמוד אצל רימסקי קורסקוב, גלזונוב וליאדוב. במקביל, היה רוזובסקי פעיל באגודת המוזיקה היהודית והדריך מוזיקאים צעירים בנושאי איסוף שירי עם והפצת המורשת המוזיקלית היהודית בשטחי רוסיה.

בעשור העוקב עבד כמבקר מוזיקה בעיתון "יום" ולאחר מכן (1919) כמנהל מוזיקלי בתיאטרון היהודי של סנט פטרבורג. ב-1920 עזב רוזובסקי את פטרוגרד וחזר לריגה, שם נטל חלק בהקמת האקדמיה היהודית למוזיקה ולימד בה. זאת במקביל לעבודתו כמבקר מוזיקלי ולעריכת ספריו של אביו. כך, ב-1924 יצא לאור הכרך הראשון של "שירי תפילה" מאת ברוך לייב רוזובסקי, בעריכת בנו.

ב-1925, אחרי חמש שנים בריגה, רוזובסקי החליט לעלות לארץ ישראל. הוא התיישב בירושלים, בה חי עד 1947 ובה לימד תיאוריה וקומפוזיציה בסמינר "שולמית" (כיום הקונסרבטוריון רון שולמית), לצד יואל אנגל. במקביל, עסק בחקר שירי עמים ותפילות של קהילות ישראל. במשך שנות השלושים החל רוזובסקי לכתוב את ספרו "טעמי המקרא", לצד קידום מחקרו בהתאמת תווים למנגינות תפילות יהודי מזרח אירופה לדורותיהם. כדי לממן את המחקר, נסע להרצות במדינות אירופה וארצות הברית. בין נמעניו של רוזובסקי נמנו מארק שאגל וארנולד שנברג.

בסגנונו המוזיקלי שילב רוזובסקי אלמנטים עממיים וליטורגיים עם המסורת המערבית הקלאסית של התקופה – טונאליות, הרמוניה וקונטרפונקט. כך נכתבה מוזיקה קמרית וסימפונית, וכן מוזיקה לתיאטרון – בפרט ל"הבימה", "אוהל" וסטודיו בירושלים. בעקבות הצלחת ה"דיבוק" למוזיקה של אנגל, תיאטרון "הבימה" הזמין אצל רוזובסקי מוזיקה למחזות "האוצר" (1928) ו"כתרו של דוד" (1929). לתיאטרון "אוהל" הלחין רוזובסקי מוזיקה ל"יעקב ורחל" (1928), ואחד המחזות הראשונים בעברית "שבתאי צבי" מאת ביסטריצקי ב-1936. רוזובסקי כיהן כיושב ראש של אגודת המוזיקה הארצית.

על תלמידיו נמנו המלחינים: מ. זעירא, ש. פוסטולסקי, ע. עמירן, מ. שלם. ב-1945 נבחרה שיטתו ללימוד טעמי המקרא לשיטה הרשמית במערכת החינוך הדתית בארץ ישראל וב-1946 רוזובסקי זכה בפרס אנגל ופרס תל-אביב על פועלו.

ב-1947 עברו רוזובסקי ואשתו רחל לארצות הברית, במטרה להוציא לאור את ספרו "טעמי המקרא". מאמץ זה נמשך כעשר שנים. רוזובסקי העביר את שנותיו האחרונות בניו יורק, שם לימד בחוג לתיאולוגיה ולמחקר סוציולוגי באקדמיה לחזנות. נפטר ב- 1962 והוא בן 84 שנים.

מקורות: