אלכסנדר קריין (1883-1951)

מלחין ומורה.

"המלחין היהודי הלאומי הראשון – ברוחו ולא בצורתו. לא בחיקוי המנגינות העממיות, אלא במיזוג הטבעי עם הרוח היהודית." כך כתב על קריין המוזיקולוג לאונידסבנייב ב-1923.

אלכסנדר אברמוביץ' קריין נולד בניז'ני נובגורוד ב-1883. את המוזיקה העממית היהודית ספג מאביו אברהם (1838-1921), שהגיע לרוסיה מליטא והיה כנר, כליזמר ומשורר. אברהם ניגן בכינור בחתונות יהודיות, וילדיו ליווי אותו בצימבלות. שבעה מתוך עשרה ילדיו היו למוזיקאים מקצועיים, בהם המלחין הידוע, גרגורי קריין (1879-1975) ואחיו דוד קריין (1869-1926) שהיה פרופסור באקדמיה למוזיקה וכנר ראשון בתזמורת התיאטרון בולשוי במוסקבה. את האריה האלגית לקול ופסנתר (1927) כתב אלכסנדר לזכרו של דוד אחיו, שנהרג ב 1926.

בגיל 13 (1896) התקבל אלכסנדר לאקדמיה למוזיקה במוסקבה והחל את לימודיו בכיתת הצ'לו של אלכסנדר פון גלן. בגיל 14 התווספו ללימודיו גם מקצועות ההלחנה, בכיתתו של ס. טאנייב, והתיאוריה, בכיתתו של ב. יבורסקי. כסטודנט, קריין הושפע ממשוררי הזרם הסימבוליסטי– ביניהם בלמונט, ביאליק, אפרוס והלחין עשרות משיריהם. ביצירותיו המוקדמות מורגשת השפעה של דביסי, ראול, גריגו סקריאבין.

ב-1912 קיבל קריין משרת הוראה בכיתת הצ'לו באקדמיה, שם לימד עד שנת 1917. בשנים אלו החל מפתח סגנון ייחודי משלו, המשלב שפה מוזיקלית מודרנית עם מוטיבים יהודיים. סגנונו המוזיקלי התפתח כל הזמן, תוך חשיפה לזרמים חדשים של המוזיקה הרוסית והיהודית ואף שימוש באילתורים שהתבססו על מוטיבים ליטורגיים מזרח אירופיים.

בין השנים 1913-1929 פעל במסגרת האגודה למוזיקה היהודית העממית והאמנותית. את "רשמים יהודיים"- אופוס 2 לקלרנית ורביעיית מיתרים, כתב לבקשתו של חברו לאגודה, יואל אנגל, שקרא למלחינים בני זמנו לחקור את מורשת העם. היצירה, שהתבססה על מנגינות מהרפרטואר של אביו, התפרסמה בהוצאת יורגנסון היוקרתית וזכתה להצלחה רבה. שילוב רביעיית המיתר עם הקלרנית של הכליזמרים קסם הן לקהל הרחב והן למבקרים, שכתבו על היצירה שהיא מעין צחוק בין דמעות.

בעקבות מהפכת 1917 עבד קריין כמלחין סובייטי במדור המוזיקה של משרד החינוך עד שנת 1927, ובתור עורך של הוצאת המוזיקה הממשלתית עד שנת 1951. במקביל המשיך בפעילותו היהודית וכתב מוזיקה להצגות, בפרט – לתיאטרון הבימה, ולתיאטראות של מינסק וקייב, שהציגו באידיש. ביניהן בלטה ההצגה "לילה בשוק העתיק" ע"פ י. ל. פרץ שהייתה להצלחה רבה עבור התיאטרון והמלחין במוסקבה ואף במערב אירופה. במהלך שנות העשרים הספיק לכתוב את הקנטטה הסימפונית "קדיש", הסונטה הראשונה לפסנתר והסימפוניה הראשונה. ביצירות אלו השתמש במלודיות עממיות וליטורגיות.

קריין ניסה לצעוד בשביל הזהב שבין האמנות לבין הלחץ השלטוני ההולך וגובר בסוף שנות העשרים ותחילת השלושים. באותה התקופה זכתה להצלחה רבה המוזיקה לבלט "לאורנסיה", שהלחין בסגנון העממי הספרדי. הבלט מופיע ברפרטואר התיאטראות ברוסיה גם כיום. בנוסף, האופרה "זגמוק" שנכתבה והוצגה ב-1930 והייתה לאופרה הראשונה בתיאטרון ה"בולשוי" בתקופה הסובייטית. ב-1934 זכה בתואר "האמן המצטיין" מטעם השלטון הסובייטי. את המוזיקה היהודית הביא לידי ביטוי במוזיקה למחזה התיאטרון "מיכואלס", ובסימפוניה השנייה (1945).

עם חיזוק האנטישמיות בברית המועצות נחלש קולו היהודי של קריין עד שנאלם. במשך עשרות שנים נשכחה המוזיקה של קריין והיצירה החשובה שכתב "קדיש" – קנטטה למקהלה ותזמורת לא זכתה לביצוע. בשנים האחרונות נתגלתה מחדש וזכתה לביצועים מחודשים ברוסיה, אך טרם מחוצה לה. נפטר ב-1951 במוסקבה.

"ביצירותיו של קריין באים לידי ביטוי כמה זרמים של תולדות המוזיקה: הרומנטיזם הרוסי והמודרניזם בהשפעת סקריאבין; והמורשת היהודית העממית – מעין תערובת של התרוממות רוח ומלנכוליה" כתב ג'יימס לופר.

 מקורות: