יואל אנגל (1868—1927)

מבקר מוזיקלי, מלחין, איש חינוך ויוזמה.

אנגל העניק השראה לדור של מוזיקאים יהודיים ליצירת סגנון חדש של מוזיקה יהודית לאומית. הוא היה מהראשונים לזהות כי מוזיקה יהודית מסורתית אינה מבוססת על המערכת הטונאלית של מז'ור ומינור, המאפיינת את המוזיקה הקלאסית והפופולרית של התקופה. למרבה הצער, אף שהיה מאושר לראות את מפעל חייו מתממש לנגד עיניו בארץ ישראל – הוא הספיק ליהנות מפרי עמלו בארץ המובטחת שנתיים בלבד, ונפטר בטרם עת.

יולי (יואל) דמיטרייביץ אנגל נולד ב-1868 בעיירה קטנה ברדיאנסק, בחצי האי קרים, שאיננה בתחום המושב. בכל חצי האי חיו אז רק מאות ספורות של יהודים, רובם מתבוללים, ויולי גדל ללא חיבור ליהדותו. אביו היה סוחר אמיד וגיטריסט חובב. יולי למד משפטים באוניברסיטת חארקוב וכמוקבל באותה התקופה, למד מוזיקה מילדות ואף סיים (1892) לימודים במכללה למוזיקה בחארקוב בכיתת התאוריה. ב- 1893 העז יולי להראות את עבודותיו לצ'ייקובסקי והמלחין המפורסם המליץ על קבלתו לאקדמיה למוזיקה במוסקבה. אנגל החל ללמוד באקדמיה אצל ס. טאנייב, ואצל א. ארנסקי ומ. איפוליטוב-איוונוב (תזמור וקומפוזיציה).

עוד בהיותו סטודנט, פרסם ביקורות ומאמרים על תולדות המוזיקה. עם סיום לימודיו התמנה לעוזר עורך, ובהמשך ערך בעצמו את מדור המוזיקה בעיתון "ידיעות רוסיות" (1899-1918). במדור פרסם כתבות על תיאטרון, ספרות וחינוך. "ידיעות רוסיות", שנחשב ל"עיתון הפרופסורים", פרסם את אנגל הצעיר וחסר הניסיון בקרב אנשי אקדמיה ואומנות. בשיא קריירת איש ההשכלה המוסקבאי, החל אנגל להתעניין לפתע במוזיקה יהודית. בספר הזיכרונות על חברו אנגל, סיפר יעקב וינברג כי המהפך המפתיע נולד מפגישתו של אנגל עם ולדימיר סטאסוב, מבקר מוזיקה ידוע וחובב מושבע של אמנות רוסית לאומית. סטאסוב קרא לאנגל לחקור את המורשת המוזיקלית של עמו ולהתחבר מחדש לגאווה הלאומית שלו. זה היה הרגע החשוב ביותר בחייו, סיפר כעבור שנים אנגל לוינברג.

כחודשיים מפגישתו עם סטאסוב, נסע אנגל לחופשת קיץ מערבה, בתחום המושב, ללמוד את מורשת עמו. קיץ שלם הקדיש לשמיעת ורישום מאות מנגינות עממיות ועם חזרתו למוסקבה מיין אותן בקפדנות ולחלקן הצמיד ליווי הרמוני. ב-1900 יצא לאור "אלבום של עשרה שירים יהודיים" בהוצאתו הפרטית – פרי שני הקיצים בתחום המושב. עותק אחד הוא שלח לסטאסוב עם הקדשה אישית.

מאוחר יותר באותה השנה העביר אנגל הרצאה על מוזיקה יהודית במוזיאון הפוליטכני במוסקבה. בעקבות ההרצאה התפרסמו מאמרים בנושא בכתב העת הרוסי-יהודי, "זריחה", הפופולרי בקרב אנשי השכלה, והשיח המתפתח בנושא הביא לייסוד האגודה למוזיקה יהודית עממית בסנט פטרסבורג. ב-1909 האגודה הוציאה לאור לקט שירים בעיבודו של אנגל, וב-1914 הוא נבחר לחבר הכבוד של האגודה. בין 1911 ל-1914 אנגל ואנ-סקי (ש', מחבר "הדיבוק") ערכו מסע לחקר שירי עם יהודיים, והוציאו לאור ספר שני של שירים יהודיים.

לאחר מהפכת אוקטובר נסגר העיתון "ידיעות רוסיה" ע"י הבולשביקים, בשל היותו "קול הבורגנות". ב-1918 החל אנגל לעבוד במשרד החינוך והתרבות הסובייטי. "אני מברך על המהפכה, כיוון שכל העיתונים נסגרו, ותודה לאל, אני לא צריך לעבוד כמבקר" הוא אמר לרוזובסקי. הוא הרצה במפעלים ובבתי חרושת ועבד על המילון המוזיקלי הסובייטי הראשון.

בשנים 1920-22 כתב שירי ילדים מפורסמים באידיש ובעברית כשעבד בתור מחנך בבית יתומים יהודי בעיירה מלחובקה ליד מוסקבה. הוא חזר להלחין וכתב את המוזיקה להצגה "הדיבוק" של אנ-סקי שהועלתה על ידי תיאטרון "הבימה" ב-1922. לאחר קונצרט הפרידה, עזב אנגל את רוסיה לטובת גרמניה, שבאותה תקופה הייתה למרכז ההגירה מאירופה המזרחית.

בשנתיים שגר בגרמניה (1922-1924) קיים אנגל קונצרטים-הרצאות בברלין ובלייפציג, והשתתף יחד עם יוסף אחרון (מלחין וכנר יהודי) בערבי מוזיקה יהודית בפולין. בברלין ייסד סניף של האגודה למוזיקה יהודית ואת ההוצאה לאור "יובל". שם גם הכיר את יהויכין סטוצ'בסקי, שהפך תומך נלהב שלו. במהלך השנתיים אלו, פרסם בית ההוצאה לאור מהדורות חדשות של ספרי האגודה, וכן את עבודותיו של אנגל עצמו. בלייפציג סייע אנגל לפתיחת הוצאה לאור בשם "יבנה".

ב-1924, לאחר שקיבל הצעת עבודה באולפנה לחינוך לנשים "שולמית", הגיעו אנגל ומשפחתו לפלסטינה. אנגל נדבק ביפו במלריה ולאחר ההחלמה משתקע בתל אביב. שם הוא הקים סניף של ההוצאה לאור "יובל". בשנות ה-20 חברי האגודה בלטו מאד על הבמה הארץ-ישראלית, והתפיסה המוזיקלית שלהם הפכה למילה נרדפת למוזיקה יהודית, כתב הירשברג. במקביל להוראה באולפנה ובאופן פרטי, הופיע אנגל בהרצאות וקונצרטים ופרסם מאמרים וביקורות בכתב העת "תיאטרון ואמנות" ובעיתון "דבר". הוא עבד כמנצח על מקהלות, כתב מוזיקה להצגות והמשיך לרשום ולעבד שירי עם שיצאו לאור בשלושה כרכים. ב-1925 ניהל את הסטודיו למשחק "אוהל", בו שיחקו השחקנים בהתנדבות.

אנגל היה מאוכזב מכך שוועדת החינוך סירבה לשלם לו משכורת של עובד הוראה באולפנת "שולמית" ומההתנגשות בין החלומות לבין המציאות הקשה בארץ הקודש. כך כתב לידידו דוד שור, שהתכונן גם הוא לעלייה: "תמשיך לחלום עד שתהיה בארץ הקודש, אז יבוא הסוף לחלומות". ב-1927 נפטר משבץ לאחר הצטננות קשה. נקבר בבית הקברות "טרומפלדור". הבכורה להצגה "דייגים" התקיימה בתיאטרון האוהל לאחר מותו. מועצת העיר תל-אביב החליטה לקרוא על שמו אחד הרחובות היפים בתל-אביב ובחיפה יש רחוב על שמו. פרס על יצירה מוזיקלית מוענק בתל אביב פעם בשלוש שנים על שמו.

בין השירים המוכרים שהלחין: "עגבנייה" (למילים של יהודה קרני), "אומרים ישנה ארץ", "נומי נומי ילדתי", ו"היורה" ("גשם, גשם משמים, קול המון טיפות המים"), שניהם למילותיו של יחיאל היילפרין.